בית המשפט הגרמני נותן ל-ECB שלושה חודשים להצדיק רכישות של אג"ח ריבוניות

ביום שלישי, בית המשפט החוקתי הגרמני מסר פסק דין נוקב על הממשל סביב החלטות הבנק המרכזי האירופי (ECB) ומערכת האירו של הבנקים המרכזיים הלאומיים על תוכנית הרכישה של המגזר הציבורי (PSPP).

תוכנית זו הוקמה ב-2015, כאשר הריבית של ה-ECB הייתה אז כבר על גבול האפס, כדי לקנות אג"ח ריבוניות של גוש האירו וכך לספק תמריצים כספיים נוספים כדי להדוף דפלציה אימתנית.

התוכנית יצאה לדרך באופן צנוע מספיק ב-9 במרץ 2015, עם רכישה ראשונית של 3.2 מיליארד יורו של אג"ח ויעד חודשי של כ-60 מיליארד יורו.

הטענות כי זה מהווה מימון מוחלט של ריבונים על ידי ה-ECB - למרות שהוא קונה אג"ח בשוק המשני - היו מיידיות והתרוצצו בבתי המשפט מאז, עם קביעה של בית הדין האירופי לצדק ב-2018 שה-PSPP היה למעשה מושלם טוב תודה.

אחד הדברים הקשים ביותר שנאלצנו להילחם בהם היה להוציא את הבנקים המרכזיים ממעגל הקסמים של ממשלות מימון 

 - הבונדסבנקר לשעבר

עד שבית המשפט החוקתי הגרמני מסר את פסק דינו האחרון, ה-PSPP צמח להחזקות של 2.189 טריליון אירו של איגרות חוב ממשלתיות.

זה, סבור בית המשפט הגרמני, ממש לא בסדר בכלל. היא ממקדת את התקפתה בהתייחסות לא מספקת שניתנה לסוגיות של מידתיות.

בית המשפט הגרמני מציין כי ה-PSPP מאפשר בבירור למדינות החברות להשיג מימון בשוקי ההון בתנאים טובים במידה ניכרת ממה שהיה קורה אחרת.

עוד היא מציינת כי ה-PSPP מעביר כמויות גדולות של אג"ח ממשלתיות בסיכון גבוה ממאזני הבנקים המסחריים ואל המאזנים של הבנקים המרכזיים של מערכת האירו, ובכך משפר באופן משמעותי את דירוג האשראי של הבנקים המסחריים.

היא שופטת כי: "תוכנית לרכישת איגרות חוב ממשלתיות, כגון ה-PSPP, שיש לה השפעות מדיניות כלכליות משמעותיות מחייבת לזהות, לשקול ולאזן את מטרת המדיניות המוניטרית של התוכנית והשפעות המדיניות הכלכלית".

היא טוענת שלא מצאה שום ראיה לכך שה-ECB ביצע כל שקילה ואיזון מזהה ומצהירה כי "על ידי חתירה ללא תנאי ליעד המדיניות המוניטרית של ה-PSPP - להשיג שיעורי אינפלציה מתחת, אך קרוב ל-2% - תוך התעלמות מהשפעות המדיניות הכלכלית שלו. , ה-ECB מתעלם בעליל מעיקרון המידתיות".

הערכה

עם זאת, וסטירה קמלה לבית הדין האירופי לצדק כי פסיקותיו החיוביות בנוגע ל-PSPP היו בלתי מובנות ואולטרה ירידות, בית המשפט החוקתי הגרמני נותן ל-ECB שלושה חודשים לבצע הערכה כזו, שבלעדיו הבונדסבנק לא יוכל להשתתף יותר .

זה לא ממש הפאדג' חסר המשמעות לו ציפו המשתתפים בשוק.

ההאשמה כי בנקים מרכזיים מממנים ישירות ממשלות ישנה כמו ההקלה הכמותית עצמה.

Euromoney חושב על משבר החוב האחרון של גוש היורו ב-2011.

ה-ECB הקים את תוכנית שוקי ניירות הערך שלו (SMP) במאי 2010 לרכישת אג"ח ממשלתיות בתקופה שבה השטרות נפלו לחילוץ במהלך המשבר הפיננסי העולמי על רקע קריסת הכנסות ממסים שהגדילו את הגירעונות השנתיים ומתחו את החוב הציבורי עד -יחסי תוצר.

בהשקת ה-SMP, ה-ECB אמר שהיא תהיה זמנית ומוגבלת, אך התעקש שהיא נחוצה מכיוון ששונות יוצאת דופן במרווחי איגרות החוב הממשלתיות בשווקים משניים דלים ובלתי מתפקדים מונעות העברה שווה של המדיניות המוניטרית.

בדצמבר 2011, Euromoney השתתף בדיון ציבורי סוער בפרנקפורט בין אנטוניו סיינץ דה ויקוניה, היועץ המשפטי הכללי של ה-ECB, לבין פרופסור מרקוס קרבר, מהאוניברסיטה הטכנית של ברלין, שהאשים את ה-ECB בהחרגת מגבלות האמנה שהוטלו עליו. למנוע חילוץ של מדינות ריבוניות.

איך יכול ה-ECB לטעון שהתוכנית מוגבלת וזמנית, רצתה קרבר לדעת, כשהיא כבר פעלה במשך 18 חודשים וצמחה ל-200 מיליארד יורו.

באותו יום, יורומוני ישב ליד האדם היחיד באולם המחומם מדי שלא התרגש יתר על המידה, ג'נטלמן מבוגר לבוש באלגנטיות ומורכב. חייכנו אחד לשני, לחצנו ידיים ושוחחנו, הוא באנגלית טובה משלי.

הוא היה בונדסבנקר לשעבר, ותיק במשא ומתן עם ריבונים באמריקה הלטינית על משברי החוב של שנות ה-1970 ותחילת שנות ה-1980. הוא רצה לחלוק כמה לקחים מרבע מאה ויותר קודם לכן.

הוא סיפר: "אחד הדברים הקשים ביותר שנאלצנו להילחם בהם היה להוציא את הבנקים המרכזיים ממעגל הקסמים של ממשלות מימון".

כשדיברנו, מריו דראגי עדיין היה הנשיא החדש של ה-ECB. זה היה יותר משישה חודשים לפני הנאום המפורסם שלו "מה שנדרש". אבל כבר היה ברור שבמקום להקטין את הרכישות של איגרות חוב ממשלתיות כפי שדרשו קרבר ותומכיו, ה-ECB יצטרך לקנות הרבה הרבה יותר.

משקיעי המגזר הפרטי כבר נרתעו מהחוב היווני, אג"ח ריבוניות איטלקיות נסחרות ב-85 סנט על האירו, ואג"ח ממשלתית ספרדית בשנות ה-90 הנמוכות, שנאת הסיכון כבר התפשטה גם לצרפת.

שוקי האג"ח הממשלתיות האירופיות הגיעו לקצה צוק עם דיבורים על פני צורות שונות של ארגון מחדש של חובות, אם לא ברירת מחדל מוחלטת. התשואה על אג"ח ממשלת איטליה ל-10 שנים הגיעה ל-7.3%.

חזור לקצה המצוק

לשם זה נראה כאילו פנינו מועדות פעם נוספת. קריאות לאגרות חוב ריבוניות בערבות משותפת נדחו שוב ב-2020 כפי שהיו ב-2011.

בתחילת החודש הזה, הכלכלנים החלו לחזות נפילות בתוצר של גוש האירו של מעל 6% ב-2020, אפילו עם תמיכה נוספת של ממשלות וה-ECB כדי לקזז את הפתיחה ההדרגתית היחידה של הכלכלות. ההתאוששות, למרבה הצער, לא תהיה מהירה או חדה כמו ההשבתות.

UBS מציעה כי הגירעונות התקציביים של גוש האירו לשנה זו יגיעו בין 8% ל-11% מהתמ"ג, עם גרמניה בקצה הנמוך וצרפת וספרד בגבוה.

הוא רואה שיחסי החוב לתוצר עולים השנה ב-12-22 נקודות אחוז, ל-71% בגרמניה, 116% בצרפת, 114% בספרד ו-156% באיטליה.

כתוצאה מכך, גוש האירו יישאר, במשך שנים רבות, תלוי בכך שה-ECB ישמור על שיעורי הריבית ותשואות האג"ח הריבוניות נמוכות. כיום, אג"ח ממשלת איטליה ל-10 שנים מניבות תשואה של 1.9%, אך הסיכון העיקרי הוא ששוקי החוב הריבוני יחוו מתחים גדולים יותר.

הוויכוח על ההדדיות של החוב הריבוני של גוש האירו אמור להימשך. 

אנו מקווים שהחבר הוותיק שלנו מההתמודדות בבית אם דום בשנת 2011 עדיין עוקב אחריו.

אני בטוח שהלקח שהוא ייקח הוא שבמונחי חוב ריבוני, כולנו שווקים מתעוררים עכשיו ואנחנו שוב קרובים מאוד לתהום.